הורות

איזה ילדים אתם מחפשים?

 

 

 

 

הכותבת היא ריטה רושל, אמא ל-3, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת קבוצות הורים ומשפחות, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

בילדות שלי לא היה חג פורים. גדלתי במקום מוזר כזה שבו לא היה חג פורים! כשעליתי לארץ, בהיותי עדיין ילדה, הבנתי כמה המקום בו גדלתי היה מוזר… לא היה בו חג פורים! לא צריך לדבר שפה, לא צריך להתחבר למסורת- מספיק לראות את הצבעוניות והשמחה שבחג הזה. מספיק להתעורר בבוקר ולראות בחלון ילדים צועדים לעבר הגנים ובתי הספר מחופשים, מקושטים, מאובזרים. אני אהבתי את זה! חיכיתי לחג פורים כמעט כל השנה! והיו כאלה שלא הבינו את ההתלהבות שלי ואני לא הבנתי את חוסר ההבנה שלהם.

 

פעם אחת חברה סיפרה לי שההורים הכריחו אותה להתחפש. "מה זה הכריחו?"- שאלתי. אני זוכרת את סיפורה מילה במילה, כל כך ברור וחד משמעי, כאילו סיפרה אותו אתמול. באותו רגע נשבעתי לעצמי (בחיי, נשבעתי!) שאף פעם לא אכריח את ילדיי להתחפש!

 

"תראה, חמוד, כאן אתה בן שלושה חודשים, מחופש לארנבון קטן ומתוק…"- מספרת אמא לילד בן השש שלה, כאשר שניהם מדפדפים באלבום התמונות המעוצב. "כאן אתה בן שנה- ליצן מצחיק ושמנמן… אפילו לחיים ורודות הצלחתי לצייר לך…"- האם מדפדפת באלבום בהתלהבות, מספרת בהנאה על פורימים קודמים. "אהה, כן, פה אתה בן שנתיים…כבר התחלת לברור…לא רצית לחבוש כובע…נאלצתי לעבוד עליך קצת…רק בשביל התמונה…התחפשת לגמד וגמד לא יכול להיות בלי כובע"…"כן, ופה אתה בן שלוש…לא רצית להתחפש…רק את הצעיף המשעמם הזה הסכמת להחזיק ביד…"

 

יכולה להבין אותה. מאכזב כשבאלבום התמונות הילד מצולם בלי תחפושת ושכולם יוצאים מהגן מאופרים לחתולים וארנבים מצחיקים והילד שלך יוצא עם פנים נקיים ולבנים וקצת עצובים- מאכזב עוד יותר. עצוב כי הגננת אמרה לו שהוא לא יהיה כמו כולם אם לא יתאפר…

 

בואו נעצור פה רגע ונחשוב, עכשיו…כשפורים בפתח…נכון שכולם אומרים שפורים הוא חג של ילדים? נכון שפורים אמור לשמח, להצחיק ולבדר? נכון שיש בפורים הרבה דברים נחמדים, משחקים, רעשנים, מאכלים, ממתקים. בטח שיש גם תחפושות, אך לפני שאנחנו ממהרים לקנות את התחפושת היפה בעולם, בואו נשאל את הילד אם הוא בכלל מעוניין להתחפש?!

 

להורים של ילדים צעירים הכי קל: לא צריך לשאול, לא צריך לתת לו בחירה, פשוט מחליטים עבורו וקונים. מציירים לו אף אדום (כשהוא ישן), שמים לו זוג קרניים נוצצות על הראש (בטענה שזו סיכה שאבא הביא מחו"ל) ותופרים על הבגד כמה קישוטים מיוחדים. התינוק אפילו לא שם לב שקורה משהו חוץ מזה שכולם מחייכים אליו, מוחאים כפיים, מצלמים ונהנים. גם הוא נהנה.

 

ככל שהילד גדל הוא מתחיל להבין שמלבישים לו משהו שונה. הילד כבר מקשקש, מבין עניין, בוחר. יש את הילדים המגניבים האלה שאוהבים את הרעיון של תחפושת, חובשים כל מיני כובעים כמשחק, נהנים כשנוגעים להם בפנים ומורחים צבע; ויש את הפחות מגניבים האלה שלא אוהבים להתאפר, לא אוהבים בגדים משונים, מורידים כל כובע אפשרי מהראש. פורים זה חג לכולם: גם לאלה הפחות מגניבים!

עם הגיל לומד הילד ליהנות מהחג ובוחר לעצמו תחפושת בחנות מלאה תחפושות, כובעים, מסיכות. גם אז נוכל לפגוש ילד שיבחר לעצמו מגבעת שחורה ויטען שהוא קוסם, אך ייוותר על הגלימה. יש שתי אפשרויות להגיב למצב כמו זה: "איזה קוסם מדליק אתה! המגבעת מתאימה לך מאוד!" או "איזה מין קוסם אתה בלי גלימה…?" מרגישים בהבדל?

 

פורים הוא חג של ילדים. הרבה פעמים ההורים לוקחים את זה יותר מדי רחוק ושוכחים שהילדים מתחפשים, לא הם. במקום להתעקש על תחפושת מסוימת, יש מקום לשוחח עם הילד, לבדוק אולי משהו מפחיד אותו? למה הוא לא רוצה להתחפש? אני מאמינה בכוח השיחה. עם ילד ורבאלי, ניתן לשוחח על הכל ולנסות להבין מה מציק לו בזה…עולם הדמיון של ילדים צעירים עשיר מאוד, מלא בדמויות, צבעים, קולות, רעשים. אנחנו לא יכולים להבין אותו לגמרי, אך חייבים להתחשב בו! ילד אחד יגיד שהוא מפחד שאם יתחפש לנמר, יהפוך להיות נמר, ילד אחר יציע רעיון שאם יתחפש לשוטר- שוטר ירדוף אחריו, ילדה אחרת תגיד שאם תתחפש לכיפה אדומה- הזאב יטרוף אותה… אין סוף אפשרויות יכולות להיות בעולמם של הקטנים והמקום המשמעותי שלנו הוא מקום של הכלה וכבוד.

 

אם כבר החלטנו לתת לילד בחירה ושאלנו למה הוא רוצה להתחפש השנה, בואו נקשיב לו באמת: אם הוא בוחר להיות ספיידרמן (כי הוא חזק, בעל כוחות על, יודע לעוף) בואו ננסה להבין את ההזדהות ולא נגיד שלהיות גמד מאגדות זה יותר נחמד… ואם היא שוב בוחרת להיות סינדרלה (בדיוק כמו בשנה שעברה), בואו ננסה לכבד ולא נתחיל לשכנע שלהיות טינקרבל הרבה יותר כדאי לה…

 

אם הילד לא רוצה להתחפש בכלל –שום אסון לא קרה!  תתמכו בו ותגרמו לו להרגיש שלם עם החלטתו! תהיו יצירתיים- אולי זה יצליח! ואם לא- אין דבר. שום תחפושת בעולם לא משתווה במחיר שלה למחיר הנאתו האמיתית של הילד. יש כל כך הרבה דברים ליהנות בחג הזה, ולא רק תחפושות!

 

*הפעם כתבתי לא רק כאמא אלא גם כגננת לגילאים צעירים. רוצה לראות אותם שמחים, מאושרים, חייכניים ופחות אכפת לי אם יהיו מחופשים!

 

חג פורים שמח!

 

4 תגובות

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות