הורות

הדרכת הורים | ריטה רושל

 

 

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת הורים ומשפחות בגישת אדלר, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

זה היה אחר הצהריים כזה של חוסר מצב רוח, מכירים? לא שלי …אלא של אגם, בת הכמעט שלוש שלי. התעוררה משנת היופי שלה בצהריים בבכי, לא רצתה כלום חוץ מאבא שלה (מוזר!), לא לנעול, לא לחלוץ, לא להתלבש, לא להתפשט, לא לאכול, לא כלום, מכירים? אז הכלתי, הייתי סבלנית, ניסיתי להיות רגועה. פעם זה עבד, פעם- פחות. בכי, נזלת, שוב בכי, הרבה נזלת… במעלית הבניין עלינו עם שכנה מקסימה מהקומה השלישית. הנטייה הטבעית של אגם להרשים את הקהל גרמה לה להרים את קולה עוד יותר, להגדיל את עוצמת הבכי ולהביא את השכנה למצב של סקרנות מוגזמת ויצירת מבטים מוזרים לכיוון הסיטואציה כולה. במיוחד אלה שננעצו בי. כמה רחמים ועצב היו במבטה! עוד שניה הייתה מחבקת אותי וזורקת משפט, כמו "תהיי חזקה!" אבל אגם הקדימה אותה וזרקה משפט לעברי "את לא אמא טובה…לא רוצה אותך, רוצה את אבא! " זהו! זה שבר את השכנה! "וואו…"- היא אמרה מעל ראשה של אגם במבט חודר לתוכי…"מסכנה…" (לא הבנתי מי מסכנה, אגם או אני, אבל לא חידדתי את הנקודה מולה). "את צריכה הדרכת הורים! בטח היו אומרים לך שם איך את יכולה להרגיע אותה עכשיו שלא תדבר ככה! " היחידה שהגיבה בבהלה למשפט זה הייתה אגם: השתתקה והחביאה את ראשה בין זרועותיי. הודיתי לשכנה על ההצעה והבטחתי לשקול את זה.

 

 

הדרכת הורים, את אומרת? נשמע מעולה. זה מעולה עוד יותר אם ידריכו אותי איך להרגיע ילדה שאומרת שלא טוב לה איתי כרגע והיא רוצה את אבא! אולי יש שיטות? השכנה לא יודעת במה אני עוסקת (וגם לא תדע) ואני בטוחה שרצתה בטובתי. אני גם בטוחה שבחיים היא עצמה לא הודרכה, כי אחד הדברים החשובים בהורות הוא להיות אחראי להורה שבך, לדרכים שאתה בוחר לחנך בהן את הילדים שלך, ולא לייעץ, להמליץ ו/ או להעיר אם לא שואלים בעצתך! יום ביומו פוגשים אנחנו סגנונות הורות שונים, חלקם דומים לשלנו, חלקם האחר- שונים בעליל ולא משנה עד כמה אנחנו לא מסכימים עם הדרך שבחר ההורה השני, אין לנו לגיטימציה להתערב, להמליץ ולייעץ, כאשר אינו מעוניין בכך. בטח כשאנחנו לא מכירים!

 

 

 

מעבר לכך, הדרכת הורים לא באה לתת פתרונות מדויקים למה ומתי להגיד: הדרכת הורים מציעה מגוון דרכי פעולה על מנת שיוכל ההורה לבדוק ולהתאים את הדרך לסגנון ההורות שלו ולילד. אין כלי אוניברסלי שיתאים לכולם, יש מגוון כלים שניתן לקחת מההדרכה ולבחור את המתאימים והטובים ביותר להתנהלות המשפחה. בהדרכת הורים טובה הייתי לומדת להכיל את אגם במצב רוחה הירוד ואפילו להבין שברגע נתון זה היא באמת מעדיפה את אבא שלה על פניי, לא מעודד לשמוע משפט כזה מילדה, זה נכון, אך גם לא מעודד לענות לה ב"איזה שטויות את מדברת! זה לא נעים לי! אנחנו לא מדברים ככה…" או כל דבר אחר שיבוא להגנתי. בהדרכת הורים טובה, הייתי לומדת להיות הסמכות ולא להילחם איתה על צדק! הייתי לומדת לשים את העלבון בצד כי הוא כל כך לא רלוונטי במקרה הזה! הייתי בטח לומדת להגיד לה "אני יודעת… לא כיף לך איתי כרגע.. אבא תכף יבוא הביתה ותוכלי לשחק איתו!"

 

 

אגב, זה בדיוק מה שהייתי עונה לאגם עוד במעלית אילולא השכנה שישר אבחנה אותי והפנתה להדרכת הורים. כבר לא היה לי נעים לענות ככה לידה. התאפקתי ואמרתי את כל זה לאגם מאוחר יותר.

 

 

הדרכת הורים עשויה לפתוח להורה ערוצי חשיבה חדשים, ללמד אותו לצאת מאזור הנוחות ולהחליף תגובה ידועה ומוכרת במשהו אחר, הרבה פעמים יותר מכבד, מכיל ומתחשב. אחד מאלה הוא באמת לא לקחת ברצינות את האמירות האלה של ילדים, כמו: "אני לא אוהב אותך!" או "את אמא לא טובה…" או "אני רוצה אבא אחר" וכדומה. משפטים פוגעים ולא נעימים לאזניים של אף הורה, אבל היי,  הם לא מתכוונים לזה באמת! הרי זה ברור שאתה האבא המושלם עבורו ואת האמא המדהימה עבורה והם לא היה מחליפים אתכם בשום אמא ואבא אחרים. פשוט באותו רגע הוא רצה להגיד משהו "מרשים", שלא ישאיר אותך אדיש, שיגרום לך להגיב ואולי להיעלב או לכעוס… זה לא מרוע, זה כי פשוט … אולי לא קיבל את מה שרצה ואולי כי הוא פשוט רוצה קצת תשומת לב, או אולי כי… סתם בא לו עכשיו… ומה זה משנה באמת מה הסיבה למה שאמר? אני מציעה  (כמדריכת הורים "על אמת") פשוט להגיב בהכי רגוע "ואני דווקא מאוד מאוד אוהבת אותך! " או "יכול להיות שלפעמים אני נראית לך אמא פחות טובה" או  "אי אפשר שיהיה לך אבא אחר… גם אם אתה מאוד רוצה כרגע!" אלה התשובות המכבדות, המבוססות על המציאות והלא מאפשרות משא ומתן בנושא. 

 

 

*לפני הרבה שנים, כשגיא שלי (היום בן 14) היה קטן, הוא הודיע שהיה רוצה לגור בבית אחר. במקום להתעצבן ולהתלהט מהחוצפה שלו, שאלתי אותו באיזה בית היה רוצה לגור? אמר שהיה רוצה לגור בבית של החבר שלו כי אמא שלו מרשה לו הרבה דברים (תשובה תמימה של ילד מפונק:) . אמרתי לו שגם אני חושבת שזה ממש מגניב לגור בבית שמרשים בו הרבה דברים. הוא לא האמין לי. הסתכל עליי ואמר "די אמא…"

הסתפקנו בזה. היום הוא לא רוצה בית אחר!

 

שתהיה לכם הורות מלאת סיפוק והכלה!

הוסף תגובה

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות