הורות

הסתגלות לגן | ריטה רושל

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת הורים ומשפחות בגישת אדלר, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

היא אמא לשני ילדים. בת ובן. הבן הגיע לגן בהיותו בן שנה וחודשיים. קטן, לא מדבר, בוכה, בוכה ושוב בוכה. ביום הראשון שמח וחייך, אחרי שהבין ש"נטשו" אותו, נעלב. בוכה כמעט ללא הפוגות, רק האוכל מרגיע אותו … וסיפור… ושיר… וחיבוק…וקצת שינה…ומשחקים בחצר… אבל האמא לא רואה את זה, היא משאירה אותו בוכה ואוספת אותו בוכה…היא לחוצה, מוטרדת, לא מבינה מה קורה לו, "אחרי הכל, יש לו בבית אחות "נינג'ה" סתגלתנית.." היום היא בכתה. לא החזיקה את עצמה ופשוט פרצה בבכי קורע לב… חיבקתי אותה והבטחתי שהכל יהיה בסדר.

 

והיא אמא לשלושה ילדים. שלושה דורות בגן שלי. והיום ראיתי אותה עם עיניים אדומות, ניסתה להסתיר כמה רע לה… לא הצליחה.
והוא אב לשלושה. רגיש, הייתי אומרת. לא עוזב בקלות, מנהל פרידות ארוכות, מתקשה לעזוב אותה בוכה…הידיים שלו רועדות כשהוא מוסר את הילדה, אם לא היה אבא, בטוח היה כבר פורץ בבכי גם הוא… אבל כאילו זה ידוע שאבות לא בוכים… בטח לא בפרידה בגן…

 

והיא אמא צעירה לילד ראשון. אני חושבת שההלם של ההסתגלות לגן בהחלט יהווה מבחינתה שיקול האם להביא עוד ילד לעולם.

 

ומה אני ? לא חסכתי ברגישות ורק מתמונה תמימה של הבת שלי בפעם הראשונה בגן עירייה אוכלת כריך, נפתחו "הברזים" ואפילו לרגע לא הרגשתי מבוכה מעצמי… פשוט בכיתי כי ראיתי אותה בתמונה. הזוי.
הזוי ? האומנם? הרי אלה הדברים החשובים לנו מכל: שיהיה להם טוב בכל מקום אשר יהיו בו. שיצחקו, יחייכו, ייהנו וישמחו. אם היינו יכולים, היינו בכיף מבטלים את ימי ההסתגלות ומהיום הראשון היינו שולחים אותם מחויכים, מלאי מרץ ורצון להתחבק עם נשים שאינם מכירים, משחקים עם החברים שהכירו לפני דקה בדיוק ובטח היינו שמחים שטוב להם. אבל לא, זה לא אפשרי. אין דרך להיכנס למקום חדש ולדלג על תקופת ההסתגלות!

 

אב לשלושה בנים, אחד שאני מלווה כבר שנים בהדרכות הפרטיות וכבר אין נושא שלא דנו בו, פתרנו הרבה סוגיות חינוך ילדיו ביחד, הוא, אשתו ואני. הוא החליף מקום עבודה, בנוסף קיבל תפקיד חדש ואם זה לא מספיק, גם עבר לעבוד בעיר אחרת. הרבה שינויים. על פניו, עבר את זה בשלום, היה מרוצה ושידר רוגע כרגיל. רק באחד המפגשים שלנו שיתף ברגשנות שעבר תקופה לא פשוטה של הסתגלות: המתח הזה שבין הציפיות ממך לבין ההוכחה העצמית, קבלת המשוב, הכרת אנשים חדשים, הכרת החוקים של המקום החדש וכדומה ואז יצא מפיו משפט שמבחינתי היה המשוב האמיתי לכל מה שהדרכתי במשך שנים. הוא אמר :" רק עכשיו הצלחתי להבין את מה שאמרת תמיד: כמה קשה ההסתגלות לגן יכולה להיות עבור ילד צעיר!" וכשהרחיב, אמר : "אני רק חושב על זה שהוא רואה פתאום מקום חדש, פנים לא מוכרות, אוכל לא במרקם שהוא מכיר…ועוד לא יכול להביע הכל, ולא מדבר, ואמא ואבא לא לידו… וואו. זה מטורף!" 

 

אז כן. כמונו כמוהם, הם עוברים בימים אלה תהליך הסתגלות מטורף! ההבדל בינינו, שיש לנו כלים וניסיון חיים להתמודדות, ולהם – לא כל כך. שום דבר לא מוכר, לא כמו בבית. הוא אומר "אמא" והיא לא באה, הוא אומר "אבא" והוא גם לא בא. רק כמה דודות לא מוכרות מסתובבות, ואפילו שהן נחמדות, הן לא רצויות כרגע כי אינן אמא ואבא!

 

התפקיד ההורי שלנו בימים אלה הוא אחד וברור: להכיל ולהבין אותם! שום דבר אחר לא יקל על ההסתגלות: לא לשחק איתו יותר זמן בגן, לא להביא משחק מהבית, לא לפצות במתנות, כל אלה אולי מקלים מעט ולטווח קצר (מקלים יותר על ההורה ולא על הילד ולא מומלצים על ידי בעליל!) אבל הם לא באמת עוזרים לילד להתמודד עם תהליך ההסתגלות. החיבוק שלכם, החיוך שלכם, המילה המחממת כמו: "התגעגעתי אליך!"- הם אלה שעשויים להקל ולהטמיע בו דפוסי הסתגלות טובים לעתיד. תאמינו בהם! הם אלופים! וגם לאלופים מותר לבכות, אגב.

 

הפרידה בבוקר גורמת לילד להרגיש עד כמה אתם רגועים וסומכים על המקום אליו הוא הולך. בהכרח הוא יסמוך על המקום שאתם סומכים עליו ובהחלט הוא לא יסמוך על המקום שאתם לא סומכים עליו!
המפגש אחר הצהריים גורם לילד להרגיש אהוב והכי רצוי בעולם! פשוט תחבקו ותסניפו אותו, תגידו שאתם סמוכים שעשה כיף חיים בגן וזהו. פשוט זהו. תכילו.
זו תקופה סופר רגישה לכולנו, כבר אמרתי את זה אני ורבים לפניי. גם אנחנו, ההורים, עוברים הסתגלות למסגרות החדשות של הילדים שלנו, אי לכך מותר לבכות, להתרגש, לדמוע. תרגישו בנוח אבל בתנאי שאתם זוכרים שהכל חולף! בהתייחסות נכונה, תקופת ההסתגלות תהיה קצרה ומעצימה, אתכם ואת הילד שלכם. כבדו את הקצב האישי שלהם, לכל אחד הוא שונה ותחשבו כמה אתם מחשלים אותו להמשך הדרך. זו התמודדות לא פשוטה וכמה עוד כאלה יעבור בחייו!

 

ואולי עוד שבוע שבועיים מהיום – ניפגש בכתבה בנושא "איך לגרום לילד שלי לרצות לחזור הביתה מהגן?" 🙂

בהצלחה!

הוסף תגובה

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות