הורות

יום הולדת לאמא: שיעור בנתינה וקבלה

 

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת קבוצות הורים ומשפחות, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

יום הולדת הוא יום חשוב. הוא חשוב לחוגג עצמו והוא חשוב גם לסובבים אותו. אני זוכרת, כילדה, הייתי מחכה ליום ההולדת שלי חודשים ארוכים. הוא חל באביב, אז היו כל מיני סממנים כאלה שבישרו על קרבתו של היום שלי: הפריחה, הפרפרים. כל כך התרגשתי לראות את הפרחים הראשונים שצמחו עוד מתחת לשלג- הם אלה שבישרו את בואו של יום הולדתי.  חודש יום ההולדת שלי (חודש מרץ) תמיד היה החודש המיוחד של השנה עבורי- הייתי בטוחה שכל העולם מחכה לחודש מרץ כדי לחגוג ביחד איתי! כילדה, האמנתי באמת שהתאריך בו נולדתי הוא התאריך הנבחר רק עבורי, אמא ואבא שלי בחרו אותו רק עבורי!

 

בלילה  שלפני יום ההולדת שלי תמיד התקשיתי להירדם. תמיד. מאז שאני זוכרת את עצמי. את הערב הזה לפני יום ההולדת שלי אני יכולה לתאר כאילו היה אתמול: הייתי מסתכלת מהחלון דקות ארוכות וסופרת את ראשי הפרחים המדהימים האלה שסימנו עבורי את היום המיוחד; הייתי מסתכלת על כל האנשים שעברו מתחת למרפסת שלי ונשבעת לכם שעל פניו של כל אחד היה חיוך שאמר לי "מזל טוב!". באמת הרגשתי את כולם נרגשים ביחד איתי! ראיתי צורות של עננים בשמיים ואלה היו צורות מדהימות של פרחים, פרפרים, לבבות ואותיות השם שלי. ואז, כבר במיטה, שכבתי עם עיניים פקוחות מנסה לשמוע את ההורים מתלחששים ומנפחים לי בלונים. בערב שלפני, הלב שלי פעם חזק ומהר מתמיד.

 

והיום שלמחרת הערב- יום הולדתי- היה יום מהאגדות. לא משהו מיוחד: לא הפקות, לא משאית של מתנות, לא מסיבות עם כוכבי ילדים מוכרים ואפילו לא מסיבות עם כל הכיתה. אף פעם לא היו את אלה. אבל תמיד היה שם משהו אחר, משהו מיוחד. ההורים שלי היו מעירים אותי בדגדוגים ונשיקות ומעניקים לי הרבה בלונים ואבא שלי? אבא שלי תמיד עמד ליד המיטה עם זר פרחים. זר כזה קטן, של ילדות. כל כך חיכיתי לרגע הזה, לזר הזה. הוא היה רק שלי! הייתי שמה אותו במים באגרטל הקטן הצבעוני שלי ומסתכלת עליו באהבה עד שהיה נובל לגמרי…

 

 

אחותי הייתה מוחאת כפיים ולדעתי, הייתה גם קצת נרגשת…מכל הבחינות זה היה יום מיוחד, מיוחל, שמח. כשגדלתי, חשבתי לעצמי שכנראה כל אחד אוהב ככה את יום הולדתו. כל אחד חושב, ככל הנראה, שהתאריך בו הוא נולד הוא התאריך המיוחד והיפה עלי האדמות.

ובכן, ה- 24.03, הוא התאריך היפה ביותר להיוולד בו. כי הוא שלי ורק שלי.  ואז, כמעט ובלי הכנה מוקדמת לכך, קרה דבר מוזר בחיים שלי, נוסף תאריך חדש, בו נולד בני הבכור, גיא. היום בו נולד גיא, פתאום הפך להיות התאריך החשוב בשנה, הכל כך יפה, הכל כך שלו ושלי.  ואז… עוד תאריך, של ליה ופתאום עוד אחד, של אגם.  אלה שלושת התאריכים שאליהם אני מתכוננת כמה חודשים טובים מראש, מתכננת, מתרגשת ובוכה מהתרגשות ביום עצמו.  איכשהו, שלושת התאריכים האלה הפכו עבורי לסמל של משהו קסום ומיוחד. ערב לפני כל אחד מאלה אני לא מצליחה להירדם, אחרי שניפחתי את הבלונים בצבעים שהם אוהבים, תליתי כרזות בכל הבית והכנתי מתנות שביקשו ממש ליד המיטה. בבוקר של היום עצמו כולנו עומדים בשירה ומחול ליד המיטה של החוגג או החוגגת, מוחאים כפיים, מחבקים ומתרגשים. ואני כל כך מקווה שגם היום הזה עבורם יהיה יום מהאגדות, כמו שהיה עבורי כשהייתי קטנה…

 

רק בשנים האחרונות ממש, החלטתי לעשות שינוי קל בהבנת החשיבות של ימי הולדת במשפחה שלי. יום הולדת הוא יום חשוב והוא חשוב, קודם כל, לחוגג עצמו. אי לכך, יום ההולדת של אמא חייב להיות חשוב לכל הבית! כן, לכל הבית. אני מאמינה שהדבר הקטן הזה עשוי לגבש אותם, לגרום לשיתוף פעולה, ללמד אותם לשמוח בשמחתו של האחר, גם אם האחר הוא אמא, הסופרוומן הזו שמתכננת וחוגגת לכולם כל השנה! אותה אמא שלפני שהפכה להיות אמא, הייתה ילדה שאהבה ימי הולדת, חיכתה להם, התרגשה מהם, קיבלה מתנות, פרחים, ברכות. גם אמא רוצה להתעורר לבית מלא בלונים, ריקודים ושירים, לקבל מתנה מהילדים או זר פרחים, לקבל ברכה וציור, תמונה ממוסגרת או בושם שהיא אוהבת. זה באמת לא חשוב מה, העיקר, היחס, החשיבה, הרצון להפתיע. בדיוק כזה כמו שיש לאמא בימי הולדת של הילדים שלה.

 

אז הושבתי את משפחתי האהובה ופשוט אמרתי להם, במילים הכי פשוטות וברורות "יש לי עוד מעט יום הולדת, ואני ממש ממש אשמח שתתכננו אותו עבורי… בלעדיי!:)"

 

בנימה אישית: עבורי היום הזה נשאר יום מהאגדות. הילדים מתלחששים ביניהם, כשאני שומעת את צלילי השקלים הנופלים מקופות החיסכון שלהם והם סופרים כמה חסר להם למתנה המושלמת,  אני נהנית להעמיד פנים כאילו אני לא שומעת ולא שמה לב להכנת הברכות הגדולות והדבקתן בכל מיני מקומות בבית, על פניו מקומות "מוסתרים"… אני צוחקת בלב כשהם מבקשים את הכסף שחסר מאבא שלהם, ש"ישלים בינתיים ואז יחזירו לו"… אני חוזרת להיות הילדה הקטנה הזו שמחכה ליום המיוחד שלה וזה כל כך כיף לי! גם לאמא יש יום הולדת! גם לאמא היום הזה חשוב!

 

פשוט תעצרו הכל ותחגגו את היום שלכם, גם כשאתם הורים. תנו לילדים לקחת חלק בתכנון, בהכנות, בהפתעות. באמת תהיו מופתעים ואסירי תודה למה שהם עושים עבורכם ביום הזה, על כל פרח, על כל ציור, על כל חיבוק…כי יום הולדת יש רק פעם בשנה, והשנים עוברות כל כך מהר. תחגגו כל שנה מחדש ואל תוותרו להם על היום הזה. תנו לאחרים לעשות לכם אותו בלתי נשכח. האחרים – הם הילדים שלכם, תנו להם לחגוג לכם!

 

טוב, חייבת לסיים כי הילדים תכף חוזרים. הלכו "לאכול גלידה עם אבא" ואני בטוחה שיחזרו עם הפתעות ליום ההולדת שלי.  כמה כיף שיש לי אותם.

לקינוח, הארה קטנה: אמנם כתבתי על יום ההולדת של אמא, אך הכוונה היא בהחלט גם לזה של אבא. כאמור, לכל אחד יש את היום הזה בשנה, גם לאבא חשוב להפוך אותו ליום מהאגדות…

 

תגובה אחת

לחץ כאן להוספת תגובה

להגיב על לילך בטל תשובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות