הורות

ילדים VS מסיבות סוף שנה

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת הורים ומשפחות בגישת אדלר, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

אני זוכרת כמה התרגשתי ממסיבת הסיום הראשונה של גיא. בעצם, הייתה הראשונה שלי גם. הוא היה בן שלוש. אני הייתי אמא בת שלוש. חיכיתי לרגע בו אוכל לראות אותו רוקד, שר ומדקלם. שאוכל להסתכל עליו בעיניים מלאות דמעות והלב שלי יתמלא בתחושות גאווה של אמא טווסה. הלבשתי אותו חתיכי, ישבתי בשורה הראשונה וממש אמיתי הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה. כל מסיבה בכלל ומסיבת סיום בפרט- זה מרגש! זה משמח, זה מסכם. זה מוביל למשהו חדש. אבל עזבו את כל זה, הפילוסופיה הזו נחמדה לכתוב אותה ולדבר אותה, תכל"ס? מה אנחנו רוצים? שהילד ישתתף, ירקוד, שנמחא לו כפיים וזה יתניע אותו עוד יותר, שיחייך אלינו מה"במה" ואנחנו נפתח את נוצות הגאווה. אפשר גם להוסיף לזה מבטים של אמהות אחרות שמסתכלות בקנאה ומתלחשות על בטחונו העצמי של הילד שלי…(כן, אבות עושים את זה פחות…)

 

נכון, יש ילדים שזה בא להם בקלות. אלה שנולדו להופיע, מכירים?

הם אלה ששרים סולו במסיבה כאילו אין מחר, הם אלה שמניעים את הגוף כאילו הם באודישנים של "נולד לרקוד", הם אלה שמסתכלים על ההורים שלהם ומדגמנים להם למצלמות. ויש אותו…זה שיושב על אמא, מחבק אותה חזק חזק ומסרב לקום ולרקוד עם כולם וזה מוזר כי דווקא חיכה למסיבה הזו בדיוק כמו כולם, גם הכין הזמנה לתפארת, גם היה די פעיל בחזרות ושר את כל השירים של המסיבה בבית. אבל פה…כשיש עוד עשרים מבוגרים זרים, עשרות מצלמות (לעיתים, מפחידות), ארבעים עיניים מסתכלות והגננת שבאה פתאום לבושה אחרת, עם שיער פזור, מאופרת מוזר … שונה מתמיד…כל זה גורם לו להילחץ. הוא לא רוצה כלום, רק לשבת על אמא, כי מבחינתו? מבחינתו זו המסיבה וזה הריגוש- אמא ואבא באו לגן שלו! הם באו למגרש המשחקים שלו, הם פה איתו! מה זה משנה בכלל אם הוא רוקד ומופיע? הרי זה לא העיקר.

 

 

אני מזהה את הלחץ הזה של ההורים מרחוק. מחד, כגננת, זה לא עושה לי טוב. מאידך, כאמא, אני מבינה את הרצון לראות את הילד משתתף. אבל היי? משתתף זה בהכרח נהנה? ומה חשוב יותר: השתתפות או הנאה? תחשבו רגע על ההתרגשות שמתחוללת להם בגוף הקטן ולעיתים היא גורמת למין שיתוק כזה, כן, גם אצל אלה שהכי פעילים ומשתתפים ביומיום… הם בסוג של מעמד מחייב ושום ביטחון עצמי לפעמים לא מציל אותם.

 

אז מה תעשו? תוותרו להם.

זה לא המקום לנזוף בהם, לדחוף אותם בדחיפות קטנות בלתי נראות אל כיוון הרחבה, זה לא המקום להשוות אותם לחבר שרוקד ובטח ובטח זה לא המקום לכעוס. לא, זה גם לא המקום לעשות להם פרצופים של אכזבה… אוי, כמה זה קשה לדעת שאתה מאכזב מישהו ועוד את אמא ואת אבא שלך! ועוד בגן…ועוד לדעת שאתה לא עומד בציפיות…הכי קל לגרום להם לבכות, אבל לא בשביל זה באנו, נכון? חבקו אותו! אבל חזק! עזבו את המסיבה, תהיינה עוד אלף כמוה. הוא זקוק כרגע לחיבוק שלכם וההכלה. בחיבוק הזה, בלי שמישהו ישמע, תלחשו לו באוזן כמה כיף לכם להיות במסיבה שלו! אז תשקרו, כן, מה קרה?! לא כיף לכם, לא זה מה שרציתם, אבל זה מה שחשוב להעביר לו. הוא לא חייב להופיע!!! לא כולם אוהבים במה, לא כולם רוצים במה.

 

עכשיו, כשאנחנו מתקרבים למסיבות סוף שנה במסגרות שונות, ואולי לחלק מכם כבר היו כמה בדרך, בואו נסכם משהו, מין חוזה בלתי פורמאלי כזה: השנה כולנו באים עם ראש פתוח למסיבה שלו! של היחיד והמיוחד הזה, שלפעמים מחכה לשבת על הברכיים שלך דווקא כשכולם מופיעים! אל תצלמי אותו, אל תשאלי מאה פעם "למה אתה יושב עליי?", אל! תחבקי ותהיי איתו! גם אל תצפה למופע מחול מטריף חושים, פשוט תבוא להיות איתו. אהה וגם תגיד לו את זה לפני! תגיד שאתה מתרגש לבוא למסיבה שלו, תגידי שאת מתרגשת לקבל הזמנה למסיבה שלו. ביום המסיבה בבוקר תלחש לו באוזן שחלמת בכיף על המסיבה הזו בלילה ותבטיחי לו גם שזה אירוע השנה עבורך! תגזים, תגזימי. תן תחושה שהמסיבה שלו חשובה לך ואל תתני תחושה שההשתתפות שלו חשובה לך…כן, וכל זה תכפיל בכמות הילדים שלך, תכפילי את ההתרגשות שלך בכמות האוצרות שלך… זה מה שיקחו איתם לחיים!

 

אז תהיה תמונה אחת פחות, אבל בטוח תרוויחו יחסים טובים יותר. כי הרי תמונה אפשר גם להרוויח במחיר של איום וכעס ואת היחסים הטובים אפשר להרוויח רק בזכות מתן תחושה שנקראת "לא משנה מה אתה, הכי כיף לי להיות אמא שלך!"

 

והכי חשוב שתהנו, תבלו ושיהיה עידן מסיבות שמח!

תגובה אחת

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות