הורות

כן לתוצאה לא לעונש | ילדים

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת הורים ומשפחות בגישת אדלר, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

 

חופש גדול וחםםםם… נכון, אני מסכימה שזה לא פשוט בכלל לאף אחד מאיתנו, גם לא לילדים. אבל דווקא ברגעים האלה, כשחם ומזיעים ויתושים מציקים ועוקצים והכי בא לנו לצעוק בקול כל מחשבה או כעס שעולה בנו, רק כדי שהמשבר יעבור, אנחנו הכי רוצים להשתמש ב"נשק" החזק ביותר שלנו ולצלוח את המשבר, דווקא אז, הכי חשוב שניקח נשימה עמוקה, אולי נשתה שלוק מים קרים ונחשוב לפני שאנחנו מאיימים או מפחידים אותם. זה כל- כך חשוב וכל – כך משפיע עליהם ועל הסמכות שלנו מולם.

 

התכווצה לי הבטן כששמעתי אבא אומר לילד שלו: "אם תמשיך לצעוק, נשאיר אותך לבד ותחכה לנו פה חמישה ימים…" התכווצה לי הבטן עוד יותר, כשהאמא הסתכלה על האבא המאיים בתמהון ואמרה "אל תגזים, ארבעה ימים…" זה קרה בתחנת אוטובוס שלוקח נוסעים מחניית הרכבים לנמל התעופה. כן, שם. מכירים? מקום נחמד בסה"כ להשאיר בו ילד לבד לחכות עד שתחזרו מטיסה. איום מטופש, חסר משמעות, אבל מלא בתועלת: הילד באמת הפסיק לצעוק, האב התמלא גאווה על כך שהצליח להרגיע את הילד שלו בצורה כמעט גאונית ואותי עניין מה היה קורה אם הילד היה נחוש להמשיך לצעוק? היה משאיר אותו באמת לחמישה ימים לבד? אה, זה בעצם ארבעה…

 

הרי ברור שלא! הכלל הראשון בחינוך הילדים ובניסיון להציב גבולות הוא לא לאיים בדברים לא מציאותיים, שלא תוכלו לעמוד בהם. למה לאבד סמכות בצורה כל – כך משפילה? הרי אם תבטיח/ תאיים ולא תבצע, המילה שלך באותו רגע תאבד מהכוח הסמכותי שלה. פעם, פעמיים, שלוש כאלה… אופס… המילה שלך כבר לא שווה כלום. במקרים כמו זה אני מציעה להשתמש הרבה ביצירתיות, לנסות להסיח את דעתו של העולל, לגרות אותו במשהו, אפילו להציע לו חטיף, נראה לי מתאים יותר מלאיים בלהשאיר אותו לבד.

 

בגדול, אני לא מתחברת למילה "עונש" כי במילה הזו יש הרבה השפלה והנמכה של הפרט. עונש תמיד יינתן ברגעי כעס וחוסר אונים של ההורה, לא יהיה מחושב ולא קשור למעשה. הוא יישלף מהבטן, מהרגש, ולא מהמחשבה. "אם תמשיך לדבר ככה, לא תוכל לצפות בטלוויזיה שבוע!" זה מה שהכי קל לשלוף מהבטן, לפגוע בצד השני (הילד), באמצעות הדבר שחשוב לו מאוד (הטלוויזיה) ולא קשור בכלל למעשה שעשה (התחצף. אין קשר לטלוויזיה) א ב ל הרבה הורים ישתמשו בעונש מסוג זה כי הוא בהחלט פותר את הבעיה: ילדים כל כך אוהבים לראות טלוויזיה/ מחשב שהם באמת יפסיקו להתחצף, "רק אל תקח לי את זה!" על פניו, העונש עשה את העבודה. ובאמת? לא עשה כלום. קשה לשנות התנהגות מסוימת בטווח קצר. התפקיד שלנו הוא לשנות אותה לטווח ארוך. לכך נועדה התוצאה ההגיונית, החלופה האולטימטיבית לעונש המיושן והפחות מתאים להורות של היום. עלינו ללמד את הילדים שלכל מעשה יש תוצאה, כך נוכל ללמד אותם את הקשר בין השניים. כשמה כן היא, מלמדת את הפרט את ההגיון שבין המעשה לתוצאה.

 

"זה מאוד קשה!"- אומרים לי הורים רבים. "איך אפשר להתאים תוצאה לכל מעשה ?"

"היא קיימת"- אני משיבה. "צריך רק לחשוב עליה!" וזה בדיוק מה שמבדיל בין מתן עונש מהפעלת תוצאה הגיונית- לא צריך לחשוב על העונש, הוא תמיד זמין. פעם היה גם גופני. סטירה. בשלוף. מהר. בלי חשיבה. כואב. משתק.  האם מחנך? לא בטוח.

תוצאה הגיונית תמיד תהיה מציאותית, במילים אחרות משהו שהורה בהחלט יכול לעשות. היא לא חייבת להיות מיידית, אבל כן תהיה ברורה, מוסברת ומנומקת לילד. יש לקרוא לה בשם – התוצאה-  ובהחלט לשים את המילה "עונש" בצד- כי הרי הבנו שללמידה לחיים העתידים מתאימה יותר הבנת התוצאות של מעשים ולא עונש שעלול להשתנות ממעשה למעשה.

 

אז בואו נעזוב את התיאוריה ונעבור לדוגמאות, כך הכוונות תהיינה ברורות יותר:את הזמן- התקצר הזמן- אין סיפור.

  • ילד שסוכם איתו שלאחר תכנית אחת יכבה את הטלוויזיה וייכנס למקלחת והוא לא עושה את זה – יום למחרת לא יצפה בתכנית טלוויזיה כי ההיגיון אומר: אתמול לא הקשבת למרות ההסכם- היום תוותר כדי לא לחזור על אותו מצב. **הערה: תמיד ניתן לאפשר עוד סיכוי וחובה להכין את הילד מראש לתוצאה שעלולה לקרות ("במידה ולא תכבה בזמן, מחר לא תוכל לצפות").

 

  • ילד שזורק צלחת אוכל- הצלחת נלקחת ממנו (הגיוני) בטענה "אני רואה שסיימת לאכול…כי מי שמשחק עם הצלחת, כנראה כבר לא רעב". ההכנה גם פה מאוד חשובה "כשבפעם הבאה תזרוק אוכל/ צלחת, איאלץ לקחת לך…

 

  • ילד שלא רוצה לאסוף משחקים. דורש הרבה יצירתיות של ההורה. במידה ולא עוזר, מפעילים את ההיגיון הבריא שאומר "אם בן אדם מזלזל ברכוש, סימן שאינו חפץ בו". הכנה לילד- לא לשכוח "אני רואה שאתה לא אוסף, אז אני אשים הכל בשקית ולא תוכל לשחק עם אלה"… זה מציאותי, אפשר באמת לעשות את זה.

 

  • ילד מתחצף. ההיגיון הבריא שלי אומר שעליי להתרחק מבן אדם שפוגע בי. הכנה לילד חשובה גם פה: "זה פוגע בי. כשבפעם הבאה תדבר איתי ככה, אני אעזוב את המשחק… את החדר…" התוצאה היא מציאותית ביותר- אמא נעלבה ובחרה להתרחק. במקרה כזה, ה-"אם תתחצף, לא תבוא איתנו לסבתא וסבא"- לא קשור ולא רלוונטי.

 

עוד הרבה דוגמאות קיימות בחיי ההורות היומיומית שלנו, אחרת היא הייתה מאוד משעממת. בין השאר, הילדים הגיעו לעולם כדי לבדוק אותנו, ללמוד מאיתנו, לספוג את החינוך שלנו ומתישהו, אי פעם, להמשיך בחייהם הלאה. תסכימו איתי, שכולנו רוצים אותם אחראים, עצמאים, בעלי בטחון עצמי ו… ביחסים טובים איתנו. יחסים טובים זה לא איומים והפחדות, זה לא עונשים והשפלות, זה לא הבטחות הזויות ולא חוסר סמכות. יחסים טובים איתם הם הנגזרת של התפקיד ההורי החשוב ביותר שלנו והוא לתווך להם את המציאות האמיתית! במציאות האמיתית, בין היתר, לכל מעשה יש תוצאה!

 

שיהיה שבוע מוצלח לכולם. 

הוסף תגובה

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות