הורות

כשתגדל, תבין?!

 

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת הורים ומשפחות בגישת אדלר, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

"כשתגדלי, תביני…"- כילדה שמעתי הרבה את הצמד הזה, מבלי באמת להבין מתי זה כשאגדל? עוד שנה? עוד עשור? מה זה להיות גדולה? כל כך רציתי להיות גדולה כדי לקחת חלק בשיח בבית, כל כך רציתי להיות גדולה כדי לנסות את הדברים ש"רק לגדולים מותר" וכל כך לא הבנתי מתי זה יקרה…זה גם קצת בלבל אותי כי לפעמים היו אומרים לי הוריי: "את כבר ממש גדולה, את יכולה לעשות את זה לבד…" או " את כבר ממש בוגרת, זה משחק של קטנים.." אז בכלל לא הבנתי מה אני? גדולה או קטנה. ואולי אני גדולה אבל לא גדולה מספיק?

 

מכירים את זה שאבא אומר לבנו: "כשתהיה גדול, תבין…"? או כשאמא אומרת לבתה:  "סכין זה רק לגדולים, תיזהרי שלא תיחתך לך האצבע…"? או כשאומרים לילד "רק גדולים יודעים לעשות את זה"? מכירים? מכירים את תחושת ההקטנה הנוראית הזו, הסירוס הלא מוצדק הזה, ההנמכה בערך העצמי?

 

כן, יש דברים שאסורים לילדים ושמותרים רק לגדולים: עישון סיגריות, אלכוהול, נהיגה. זה כלל, זה ברור לכולם. את הדברים האלה אנחנו מגישים לילדים מלכתחילה כאיסור. ללא היסוס, ללא התלבטות. "כשתהיה בן 16 (ולא "כשתהיה גדול"), תוכל ללמוד לנהוג ותקבל רישיון". פשוט. זהו. בלי התנשאות, בלי הקטנה. כן, אף הורה לא מתכוון להתנשא מעל ילדיו, אבל הוא כן מתנשא במסר הזה שלו "כשתהיה גדול….". נסו לדמיין את עצמכם כשמישהו אומר לכם את זה… כי הרי "כשתהיה גדול" זה פשוטו כמשמעו: "אתה לא מסוגל, זה לא מתאים לך, אתה תיכשל, זה לא בשבילך…" דמיינתם? אהה, ותוסיפו לזה "כי רק מי שגדול שווה משהו…" דמיינתם גם?

 

יש דברים שלא באמת אסורים לילדים אלא שאנחנו, הגדולים, חוששים שלא יצליחו, שייפגעו, שיהרסו, שישברו וכו'. לדוגמה, ילד שרוצה לערוך שולחן. האם באמת המשפט בסגנון "זה זכוכית ולילדים אסור…" מתאים פה? או ילד שרוצה לחתוך סלט? האם באמת המשפט בסגנון "סכין זה רק לגדולים…" מתאים פה? סכין חד פעמית בליווי מבוגר והרבה עידוד בהחלט עשויה לפתור את הבעיה בקלות. אינסוף דוגמות לכמה פשוט לגרום להם להיות מועילים ולא להפוך את זה למשימות של גדולים, הרי העם הזה שקוראים לו "ילדים" כל כך אוהב לתרום ולהיות "כמו הגדולים"…

 

פעם שמעתי אבא אומר לילד שלו שביקש לשבת בכבאית אמיתית: "כשתהיה גדול, תוכל לשבת בכבאית…" התאפקתי מלשאול מה הקשר? לא שאלתי. הסקתי לבד שכנראה לקטנים אסור לשבת בכבאית, אני מניחה שזה מה שהילד הסיק גם. לעומתי, הוא היה קצת עצוב. אגב, סיור לילדים בתחנת הצלה וכבאות בעיר מגורים, שכולל הדרכה והיכרות עם כבאיות ללא תשלום ,יכול לסייע בהקשבה לילד ובמציאת פתרון קל בלהפוך אותו "לגדול" בהיותו בן שלוש.

 

כי אין כמו להיות גדולים בשבילם, אין כמו להרגיש גדולים!

 

אני מאמינה שכל דבר (!) אפשר להסביר ולתווך לילדים. איך באים ילדים לעולם? מה קורה כשמתים? למה אנשים רבים? למה יש נכים? איך מתחתנים? איך טסים לחלל? ועוד שאלות רבות אחרות שאין כאן מקום לענות ב- "כשתהיה גדול, אסביר לך…" אבל הוא רוצה לדעת עכשיו! כשיהיה גדול, לא יצטרך שתסביר לו! הוא מתעניין ומסתקרן עכשיו, בהיותו ילד, ואם לא תיתן לו את התשובות, הוא ילך לחפש תשובה במקום אחר.

 

במידה ומתקשים לתת מענה מידי לילד, תמיד אפשר להגיד: "אני אחשוב ואסביר לך בעוד כמה זמן/ אחרי המקלחת/ מחר בבוקר…" (על הדרך נחזק דחיית סיפוקים).  על המענה להיות יצירתי ומותאם לגיל הילד, לשפה שלו, ליכולת ההבנה שלו, וכל ילד ורמתו.  אין דבר שלא מגיע להם לדעת, יש דברים שאנחנו חוסכים מהידיעה שלהם. לפעמים משפט אחד המורכב מכמה מילים בלבד יכול לספק אותם וזה תמיד יהיה עדיף מלשלוח אותו לעתיד הרחוק שהוא בטח לא יודע מתי יקרה…

 

 

אני, למשל, עד היום לא יודעת אם גדלתי מספיק כדי להבין חלק מהדברים. שמעתי כל כך הרבה את ההפניה הזו לעתיד ואף פעם לא אמרו לי מתי זה כשאהיה גדולה. לא מזמן צחקתי על כך עם הוריי. שאלתי אם גדלתי מספיק כדי להבין איך נולד תינוק? (בפירוש זוכרת מתי שאלתי את אמא שלי את השאלה הזו. ממבוכה פלטה "זה לא לקטנים…") אמא שלי צחקה והכחישה שאי פעם אמרה את זה J  ברור, נו… לא באמת ציפיתי לווידוי.

 

חומר למחשבה.  שבוע טוב!

 

הוסף תגובה

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות