הורות

NO ENGLISH ליד הילדים

 

 

 

הכותבת היא ריטה רושל, בעלים ומנהלת "גן הדרים" בנתניה, גננת מוסמכת בכירה, מדריכת קבוצות הורים ומשפחות, סופרת ומחברת ספר ילדים ״צחצוח בלי ויכוח״

 

התחושה הזו, שכולם מדברים סביבך שפה לא מוכרת שאתה לא מבין, לא נעימה בכלל. תמיד יש חשד שמדברים עליך, מסתכלים עליך ומתלחששים וגם אם זה לא באמת נכון וגם אם אתה אפילו בטוח שזה לא עליך, המחשבה הזו עדיין עוברת בראש. אני אומרת את זה מניסיון אישי, חוויתי על בשרי את הדבר הזה. כל אחד שמגיע לארץ ולא מבין עברית, חווה את זה.  אגב, אנחנו חווים את זה גם כשאנחנו בחו"ל. דמיינו לכם מצב שאתם נכנסים לחנות קטנה ובה שני מוכרים. אתם מסתובבים בחנות, פה ושם מתקשרים איתם באנגלית המחברת עולמות ופתאום הם אומרים משהו בשפה שלהם ומתחילים לצחוק. לא נעים בהחלט כי באוטומט אתם בטוחים שהם צוחקים עליכם! תודו, נו.. המחשבה שרצה לכם בראש, כמו "יש להם בטוח הרבה סיבות לצחוק ולא עליי…", לא משנה את התחושה הרגעית הזו של חוסר נעימות וירידה ולו קלה ביותר, בביטחון העצמי שלכם באותו רגע.

 

ובכן, לא נעים. אבל אין להם ברירה, זו השפה שלהם ואותה הם מדברים. הגיוני, נכון? ואם בארץ, כשכולם מסביב מדברים עברית, ופתאום שניים מתוך הכולם האלה עוברים לשפה אחרת, בנוכחותכם, איך תרגישו? בול!!! כך בדיוק מרגיש הילד, כשההורים שלו פתאום עוברים לדבר לידו באנגלית! יש סודות מהילדים? לא רוצים שישמעו? מרכלים על השכנים, חברים, קרובי משפחה ולא מעוניינים שהילדים יקשיבו? לגיטימי. רק תגידו את זה אחרי שהם הולכים לישון או כשאינם בסביבה. מכירים את זה שאמא ואבא לא סגורים על סוגיית חינוך כלשהי באותו רגע (לתת עוד ממתק או לא), לא מסכימים על הצבת גבול כלשהו ("מה פתאום לא לצחצח שיניים? ברור שהוא חייב לצחצח!"), לא רוצים שהילד יראה אותם מתווכחים אז הם עוברים לאנגלית?

אם זה משהו שקשור לילד, זה חייב להיפתר לידו, בשפה המובנת לו, גם אם יש חילוקי דעות בין ההורים! לא נורא בכלל שאמא ואבא לא מסכימים על משהו, נהפוך הוא- חשוב שהילד שלכם ישמע וידע שלא תמיד אתם חושבים אותם דברים וזה נהדר שהוא שומע אתכם פותרים את זה ביחד כאשר כל מילה מובנת לו. אני מציעה להפוך את זה לשיח חינוכי ומלמד עבורו ולא לעבור לשפה אחרת כדי שלא יבין. הרי באופן אוטומטי, זה הופך את האווירה לסודית ומסתורית ומשרה חוסר וודאות ובלבול. מה אסור לי לדעת? למה? לעבור לשפה אחרת זה הפתרון הקל ביותר. הדבר הקשה יותר הוא להתמודד עם זה ליד הילד כשהוא מבין.

 

בואו ניקח לדוגמה בני משפחה שנוסעים ביחד לטיול. כולם יושבים באוטו, מדברים. הילדים מאחורה מתחילים לריב (נדיר, לא?), נניח ושני בני הזוג בגישות שונות בנושא: האמא ישר מתערבת ומנסה לעזור לילדים להפסיק לריב והאבא חושב שלא צריך להתערב ושהילדים יסתדרו לבד. לא חשוב כרגע מה כאן הנכון אלא מה קורה באוטו באותה סיטואציה: האמא מתחילה "להרגיע את הרוחות" והאבא מנסה להרגיע את האמא באנגלית, כדי שהילדים לא יבינו, כביכול, שהוא מעיר לאמא ולא מקבל את מה שעושה. האמא עוברת גם היא לאנגלית ושניהם פשוט "מתנתקים" מהילדים, מההקשר ומהמתרחש. אגב, סיפור אמיתי לחלוטין!

 

 

 

מה למדו הילדים? אמא ואבא בדעות שונות וכדי שלא נבין, הם עברו לשפה אחרת כי לא מגיע לנו לדעת מה הם אומרים ובכל מקרה היו ממשיכים לריב.

ואם היא כבר העירה ונניח שהאבא היה אומר לה בעברית: "תני להם…שיפתרו את זה לבד", מה הילדים היו לומדים מזה? אמא ואבא בדעות שונות וזה ממש בסדר, בכל מקרה נמשיך לריב…

 

שינוי השפה לא פותר בעיה. אבל מה הוא כן עושה? מייצר תחושה של כוח ועליונות של ההורים על הילדים בזה שיש להם יכולת להחליף שפה, תחושה של מסתורין (כבר אמרתי) ועלבון וכתוצאה מכך: תחושת בלבול של הילד במקום הסמכותי של ההורה, כי הגבול הסמכותי האמיתי, חייב להיאמר בשפה מובנת וברורה לילד. זה גם עלול לייצר תחושה של חוסר כבוד לילד, אי רצון לשתף. תסכימו איתי שלא לכל אלה אנחנו שואפים בחינוך ילדינו.

 

הדברים האישיים שלכם, שלא קשורים לילדים, תמיד יכולים לחכות לערב מאוחר יותר, למחר בבוקר, לעוד שבוע. דברו ביניכם בשפה שבא לכם, מילא אף אחד לא שומע. אבל כשהילדים שומעים, רק עברית (או כל שפה אחרת שאתם מדברים).

 

שמעתי תירוצים רבים מהורים שונים, שניסו לשכנע אותי למה זה בסדר לדבר ליד הילדים שפה שאינם מבינים. אף אחד מהם לא שכנע אותי. לא זה שהמטרה היא ללמד אותם אנגלית, לא זה שככה הם יבינו שיש דברים שאסור להם לדעת, לא זה שככה הם לא יחשפו לחילוקי דעות ולא עוד רבים אחרים. תמיד עדיף שיהיו חשופים, בטוחים במקומם במשפחה, שירגישו שווי ערך ושיבינו שגם על דברים הכי קשים ולא נעימים אפשר לדבר, מבלי להסתיר כלום. 

 

אז זהו, מהיום רק עברית או במילים אחרות:  NO ENGLISH  ליד הילדים. 

 

 

תגובה אחת

לחץ כאן להוספת תגובה

אודות המחבר

ריטה רושל

ריטה רושל

ריטה רושל, נשואה ואמא ל-3 ילדים, כל יום בחיי לומדת ונהנית בזכותם. גננת במקצועי, מה שאומר שאני אמא שנייה לעוד 24 אוצרות שגם מהם אני לומדת כל כך הרבה. בשעות הפנאי הנדירות שלי, אני משקיעה בכתיבה על המסע האישי שלי כאמא, גננת ומנחת הורים בגישת אדלר.
roshalrita@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות